פסק-דין בתיק תא"ח 22504-07-11 - פסקדין

1.         תביעת פינוי שהוגשה  בהתאם לפרק טז לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, על ידי עמידר, החברה הישראלית לשיכון בישראל, כנגד הנתבע חדד אליהו לפינוי דירה ברח' שטנד 1 בנתניה (להלן:"הדירה").

כפי שפורט בתביעה, התובעת הינה בעלת הזכויות בדירה, הדירה הושכרה לסבתו המנוחה של הנתבעת, הגב' חניה רחל בתאם להסכם שכירות בלתי מוגנת מיום 12.1.00. הנתבע תפס חזקה בדירה סמוך לפטירתה כאשר עושה בה שימוש כחלק מהזמן כבית כנסת ובחלק מן הזמן כעמותה תורנית בשם "חסדי ינון". עניינו של הנתבע נדון בועדה המרחבית שקבעה שאין לו זכויות של "דייר ממשיך" בדירה או כל זכויות אחרות בדירה, ועל כן עליו לפנותה.

2.         הנתבע בכתב הגנתו טען שהדירה הושכרה לסבו וסבתו בהתאם להסכם שכירות מיום 1.5.74. במשך כל השנים התנהל בדירה בית כנסת, וזאת בידיעת התובעת והסכמתה. קיימים מסמכים על כך במהלך השנים. לטענתו פינוי היום הינו חוסר תום לב וניקיון כפיים מצד הרשויות.  כן טוען שהפעלת בית הכנסת הינה בהתאם לצוואת המנוחה.

3.         הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.

מטעם התובעת הצהיר הפקח מר ברוך טיאר. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

4.         העובדות שאינן שנויות במחלוקת הינן כדלקמן:

קיים הסכם  שכירות לשנה מיום משנת 1954 בין התובעת לבין מר חניה יהושע ורחל ז"ל לפי הושכרו לשוכרים שתי יחידות צריף. (ההסכם צורף כנספח א' לתצהיר התובעת). בהמשך בשנת 1974 נחתם הסכם עם הדיירים לשכירת הדירה נשוא תיק זה (ההסכם צורף כנספח ב' לתצהיר התובעת). הדייר יהושע חניה נפטר בשנת 1992.

ביום 12.1.00 נחתם הסכם שכירות חדש עם הגב' חניה רחל ז"ל. (ההסכם צורף כנספח ד' לתצהיר התובעת).

עד ליום מותה התגוררה המנוחה בדירה.

הדיירת ביקשה בעבר לרכוש הדירה אולם סורבה  עקב שימוש חורג  בשני חדרים כבית כנסת. (ראה נספח י' לתצהיר התובעת).

הנתבע לא התגורר בדירה ואינו מבקש זכויות מגורים בדירה. הוא גם אינו משלם עבור שימוש בדירה, אלא מבקש להמשיך לעשות שימוש בדירה כבית כנסת.

5.         דיון משפטי:

6.         לנתבע אין כל זכויות בדירה. לא זכויות חוזיות ולא זכויות שביושר והוא אינו טוען אחרת.  התובעת הינה בעלת הזכויות בדירה. הנתבע לא התגורר עם המנוחה בדירה טרם פטירתה. המנוחה כבעלת זכות חוזית בדירה בלבד בהתאם להסכמים שהוצגו אינה יכולה להוריש או לצוות שבדירה ימשיך להתקיים בית כנסת ומשכך איני יכולה לקבל טענת הנתבע באשר לצוואת המנוחה.

7.         באשר לטענת הנתבע שהדירה הינה נכס ציבורי השייך לציבור ולמעשה הינה "הקדש" שהתובעת ויתרה עליה בהתנהגותה, איני יכולה לקבל טענה זו שכן לא הוכח כלל שהדירה נרשמה כ"הקדש". המדובר בנכס המנוהל על ידי התובעת במסגרת הדיור הציבורי עבור כלל הציבור ובשם מדינת ישראל.

סעיף 17 (א) לחוק הנאמנות תשל"ט 1979 מסדיר יצירת ותחילת הקדש. הסעיף קובע ש: (א) הקדשת נכסים לטובת נהנה או למטרה אחרת (להלן - הקדש) טעונה מסמך בכתב (בחוק זה - כתב הקדש) שבו מביע יוצר ההקדש את כוונתו ליצור הקדש וקובע מטרותיו, נכסיו ותנאיו, והמסמך הוא אחד מאלה:

(1) כתב חתום בידי יוצר ההקדש בפני נוטריון;

(2) צוואה של יוצר ההקדש, למעט צוואה בעל-פה;

(3) הוראת תשלום לענין סעיף 147 ל חוק הירושה, התשכ"ה-1965.

(ב) תחילתו של הקדש היא עם העברת השליטה בנכסי ההקדש לידי הנאמן.